Dvar Torah - Parashat Bo

Dvar Torah - Parashat Bo

Parashat Bo is a peak moment in the story of The Exodus from Egypt. After seven plagues, the final three plagues arrive, locusts, darkness, and the plague of the firstborn. These lead to the great moment when the Jewish people finally leave Egypt. But this parasha is not only a historical story. It is a deep lesson about faith, identity, and the meaning of freedom.

Rabbi Yehuda divides the plagues of Egypt into three groups, Datzach, Adash, Be’achav. The Kli Yakar, in the name of the Abarbanel, asks, why do we need to divide them? There are only ten plagues. It is not such a large number to remember. The answer is that the plagues were not only meant to punish Egypt, but to teach faith. The signs are divided to address three types of denial that existed in the world.

The first type - people who said there is no Hashem at all. The second type - people who believed there is a Hashem, but thought He does not watch over people or the world. The third type - people who believed Hashem exists and watches over the world, but thought He cannot change the laws of nature.

The three groups of plagues came to break these beliefs. The first plagues showed that there is a Creator. The second plagues showed that there is personal supervision. The final plagues, especially the plague of the firstborn, showed that there is no limit to the power of Hashem, and that He is completely above nature. But in Parashat Bo something surprising happens. Right before leaving Egypt, Hashem stops the story and gives the Jewish people mitzvot, Kiddush HaChodesh, the Korban Pesach, and the mitzva to tell the story of the Exodus for future generations.

Why is this so important right now?

The answer is that freedom is not only leaving physical slavery. True freedom is knowing who you are and who you belong to. The Jewish people do not leave Egypt as a group of freed slaves, but as a nation with identity, memory, and a mission. The Korban Pesach is an act of spiritual courage. The Jewish people slaughter the god of Egypt, tie it for four days, and do it openly. This is not only a command, it is a deep inner process of breaking away from fear and from the past. Only someone who is willing to break the idols inside themselves can truly become free.

The plague of darkness also teaches a deep lesson. Chazal say that during the three days of darkness, wicked Jews who did not want to leave Egypt died. The darkness was not only physical darkness, it was inner darkness. Someone who did not want to move, who became comfortable in exile, could not see the light of redemption.

Parashat Bo ends with a command that is repeated again and again, "And you shall tell your son."/ והגדת לבנך. Freedom lasts only if it is told over. Faith that is not passed on to the next generation disappears.

That is why the Torah emphasizes, it is not enough to know. We must tell it, explain it, and live the story again in every generation.

This is the message of Parashat Bo, Hashem did not only take us out of Egypt. He taught us how to be truly free. Free in our thoughts, free in our faith, and free in the daily choice to connect to the light and not remain in the darkness.

Shabbat Shalom.

דבר תורה - פרשת בא

פרשת בא היא פרשה של שיא. אחרי תשע מכות, מגיעות שלוש המכות האחרונות - ארבה, חושך, ומכת בכורות - שמובילות לרגע הגדול שבו עם ישראל יוצא סוף-סוף ממצרים. אבל הפרשה הזו איננה רק סיפור היסטורי. היא שיעור עמוק באמונה, בזהות, ובמשמעות של חירות.

רבי יהודה נותן סימנים למכות - דצ"ך עד"ש באח"ב. שואל הכלי יקר בשם האברבנאל - למה צריך סימנים? הרי מדובר בעשר מכות, לא במספר גדול כל-כך. התשובה היא שהמכות לא באו רק כדי להעניש את מצרים, אלא כדי ללמד אמונה. והסימנים מחולקים כנגד שלושה סוגים של כפירה שהיו בעולם.

הסוג הראשון - אנשים שאמרו שאין אלוקים בכלל.הסוג השני - אנשים שהאמינו שיש אלוקים, אבל חשבו שהוא לא משגיח על בני אדם ועל העולם.הסוג השלישי - אנשים שהאמינו שיש אלוקים והוא משגיח, אבל חשבו שהוא לא יכול לשנות את חוקי הטבע.

שלוש קבוצות של מכות באו לשבור כל תפיסה כזו. המכות הראשונות הוכיחו שיש בורא לעולם. המכות השניות הראו שיש השגחה פרטית. והמכות האחרונות - ובעיקר מכת בכורות - הוכיחו שאין שום גבול ליכולת של Hashem, והוא מעל הטבע לחלוטין.

אבל בפרשת בא קורה דבר מפתיע. דווקא לפני היציאה ממצרים, Hashem עוצר את הסיפור ונותן לעם ישראל מצוות - קידוש החודש, קרבן פסח, ומצוות סיפור יציאת מצרים לדורות. למה זה כל-כך חשוב דווקא עכשיו?

התשובה היא שחירות איננה רק לצאת מעבדות פיזית. חירות אמיתית היא לדעת מי אתה, ולמי אתה שייך. עם ישראל לא יוצא ממצרים כקבוצת עבדים משוחררים, אלא כעם עם זהות, עם זיכרון, ועם שליחות.

קרבן פסח הוא ביטוי לאומץ רוחני. עם ישראל שוחט את האלוהים של מצרים, קושר אותו ארבעה ימים, ועושה זאת בגלוי. זה לא רק ציווי - זה תהליך נפשי של ניתוק מהפחד ומהעבר. רק מי שמוכן לשבור את האלילים שבתוכו, יכול לצאת לחירות אמיתית.

גם מכת החושך מלמדת אותנו יסוד עמוק. חז"ל אומרים שבשלושת ימי החושך מתו רשעים מישראל שלא רצו לצאת ממצרים. החושך לא היה רק חושך פיזי - אלא חושך פנימי. מי שלא רצה לזוז, מי שהתרגל לגלות, לא היה מסוגל לראות אור של גאולה.

ופרשת בא מסתיימת בציווי החוזר שוב ושוב - "והגדת לבנך". החירות נשמרת רק אם מספרים אותה. אמונה שלא עוברת לדור הבא - נעלמת. לכן התורה מדגישה - לא מספיק לדעת, צריך לספר, להסביר, ולחיות את הסיפור מחדש בכל דור.

וזה המסר שלנו מפרשת בא - Hashem לא רק הוציא אותנו ממצרים, אלא לימד אותנו איך להיות בני חורין באמת. בני חורין במחשבה, באמונה, ובבחירה יומיומית להתחבר לאור ולא להישאר בחושך.

שבת שלום.